צרו קשר

    ּ

    מכרז של משרד התחבורה העניק יתרון מובנה למי שהממליץ מטעמו היה אחד מאנשי הצוות של ועדת המכרזים, למרות

    עע"מ 6374/19 מילגם בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

    ערכאה – בית המשפט העליון, תאריך פסק הדין- 22.3.2020

    במכרז של משרד התחבורה למן שירותי בקרה בענף התחבורה הציבורית, הוכרזה כזוכה חברת מ.ג.ע.ר בע"מ. המערערת שהצעתה הייתה הזולה ביותר מבחינה כספית, ובשיעור ניכר, לא זכתה בשל הניקוד שקיבלה בשני עניינים, שאחד מהם היה המלצה, שבו קיבלה ציון "אפס" מאחר שהממליץ שניתן מטעמה לא השיב לשני ניסיונות התקשרות של ועדת המכרזים (הממליץ נעדר משרדו כנראה באותן שתי פעמים). המערערת טענה, כי נפל פגם בכך שלא נעשו ניסיונות התקשרות נוספים עם הממליץ מטעמה – איש משרד החינוך שלא אותר במשרדו בשתי הפעמים שבהן ניסו להתקשר אליו. המערערת הטעימה בהקשר זה שהממליץ עבור חלק ממתחרותיה הוא בעל תפקיד במשרד התחבורה, שלמעשה היה חלק מהצוות המייעץ של ועדת המכרזים, ולכן היכולת להשיג אותו הייתה מובנית במכרז. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת, בנימוק שבמסמכי המכרז צוין שייעשו רק שני ניסיונות לאתר את הממליצים מטעם המציעים, וכי המערערת שגתה בכך שלא הוסיפה פרטי קשר נוספים מלבד הטלפון הקווי שצוין, בניגוד למציעים אחרים.

    בית המשפט העליון קיבל את הערעור (בהסכמת המדינה), מהטעמים הבאים:

    ההסדרים במכרז הנוגעים לדרך קבלת המלצות אינם מניחים את הדעת. הקביעה כי אין לנסות ולהתקשר לממליצים "חיצוניים" יותר מפעמיים, בעוד לחלק מן המציעים מובטחת המלצה ללא קושי להשיג את הממליץ – בהיותו חלק אינטגרלי ממנגנון הבדיקה של ההצעות – מעוררת קושי. היא מבטיחה למעשה יתרון "מובנה" לאותם מציעים שזהו הממליץ שלהם, ולכן פוגעת בעקרון השוויון.

    בית המשפט העליון העיר במישור המעשי, כי דומה שניסוחם של מסמכי המכרז בעניין זה לא היה מן המצטיינים: מדוע לא לבקש, באופן מובנה, את מלוא פרטי הקשר של הממליצים (לרבות כתובת דואר

    אלקטרוני), מבלי להמתין שיעשו כן ביוזמתם? ואם אכן הפנייה לממליצים היא רק לצורך קבלת ציון מספרי כהמלצה – מדוע נדרשת שיחת טלפון דווקא?!

    התוצאה של קבלת הערעור באופן חלקי (טענה אחרת של המערערת נדחתה) הייתה שזכייתה של חברת מ.ג.ע.ר בע"מ נשארת אמנם בעינה, אך החוזה עמה לא יוארך למשך יותר משנה (תקופת ההתקשרות הבסיסית במסגרת המכרז נקבעה לשנתיים, אך נכללה בו אפשרות להארכתה עד שלוש פעמים – שנה בכל פעם).

    סיכום:

    א. מקרה נוסף שבו ניתן לראות כיצד פקידי ממשלה מתנהגים כלפי הציבור בצורה שרירותית וחסרת רגישות מינימאלית לנורמות מינהליות בסיסיות, כמו העדר ניגוד עניינים ועיקרון השוויון.

    ב. למרות שבית המשפט העליון מצא כי ההסדרים במכרז היו פגומים ופגעו בעיקרון השוויון, הוא נמנע – באופן תמוה – מלבטל את זכייתה של החברה הזוכה, על אף שברור על פי שורת הדין כך היה עליו לקבוע ולפסוק. התמיהה מתגברת לאור העובדה שהצעת הזוכה הייתה יקרה באופן ניכר מההצעה של המערערת, כך שהותרת הזכייה על כנה, פוגעת בקופה הציבורית. לכל הפחות היה ניתן לצפות שבית המשפט העליון יתנה את המשך ההתקשרות עם החברה הזוכה בהשוואת הצעתה לזו של המערערת.

    למעלה

    השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

      ּ