מהי חזקת הגיל הרך?

רקע כללי

משמורת הורים על ילדיהם, מכונה בלשון החוק אפוטרופסות. ומהי בדיוק אפוטרופסות של הורים על ילדיהם ומה היא כוללת בחובה?

ההגדרה המלאה והמדויקת קבועה בסעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות: "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".

מלשון החוק עולה, כי משמורת הורים על ילדיהם הקטינים כוללת את העניינים הבאים:

  • דאגה לצרכי הקטין, לרבות לחינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמקצוע.
  • שמירה על נכסיו של הילד, ככל שיש לו כאלה, וכן ניהולם ופיתוחם של נכסים אלה.
  • רשות להחזיק בילד (הכוונה כמובן להחזקה במובנה המשפטי) ולקבוע את מקום מגוריו.
  • סמכות לייצג את הילד בפני כל גוף ובפני כל רשות(לרבות בהליכים משפטיים).

בהליכי גירושין רבים מתעוררת מחלוקת בין בני הזוג, על מי מהם תהיה אחריות המשמורת (האפוטרופסות) על הילדים, כולה או מקצתה (וכיצד תתחלק האפוטרופסות בין שני ההורים, במקרה כזה).

אז ראשית, יש להקדים ולומר שטובת הילד היא השיקול המנחה בשאלות משמורת.

חזקת הגיל הרך מבוססת על ההנחה כי בשל צורכי הילד בגיל הרך, שהטיפול האימהי ממלא באופן נאמן וטוב יותר אחר הצורך החיוני של הילד ברוך, חום ואהבה, מאשר הטיפול האבהי, ולכן ראוי שהילד ידור עם אימו באותן שנים. מקורה של החזקה בהתפתחות שחלה בעניין במשפט האנגלי במאה ה-19, אז נקבע שיש להעניק לאימהות את המשמורת על ילדים מתחת לגיל שבע. כעבור עשרות שנים נוספות נחקק באנגליה חוק משמורת ילדים נוסף, אשר האריך את משמורת האם עד הגיע הילד לגיל 16. החקיקה האמורה לטובת האימהות הייתה מהפכנית באותה תקופה, לאור העובדה שבמצב החוקי שקדם לכך, שנתן עדיפות מוחלטת לאבות בכל הנוגע למשמורת על ילדיהם.

ברם, במחצית המאה ה-20 החלה קרנה של חזקת הגיל הרך במשפט המקובל – לרדת. מדובר היה בשינוי צפוי והגיוני, וזאת בעקבות עליית קרנם של אידיאולוגיות ביחס לשוויון בין המינים ויציאה הולכת וגוברת של נשים לשוק העבודה, חלף המצב הקודם שבו נשים היו מקדישות את מלוא כוחם ומרצם לעבודות במשק הבית ובגידול הילדים.

חזקת הגיל הרך בישראל

חזקת הגיל הרך קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. החוק קובע כך:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלומר, בהעדר הסכם בין ההורים אודות המשמורת על קטין, החזקתו וזמני שהות וקשר עמו, רשאי בית-המשפט לקבוע "כפי שייראה לו לטובת הקטין", אך ביחס לילדים עד גיל 6 (תקופת גילאים שמכונה "הגיל הרך"), ברירת המחדל היא שהילדים יהיו אצל אמם, ובלבד שאין סיבות מיוחדות לקבוע שהמשמורת (כולה או חלקה) תהיה על האב..

למותר לציין, כי החזקה מבטאת נורמה חברתית שעל-פיה תפקיד גידול הילדים מוטל על האם, ולה האחריות המרכזית לכך, ומגבילה את היכולת של אבות לממש את רצונם לקחת חלק גדול יותר בחיי ילדיהם לאחר
הגירושין.

ההשלכה שיש ל"חזקת הגיל הרך" אף לאחריו

אולם במקרים רבים הוראת החוק שקובעת את חזקת הגיל הרך משפיעה לא רק על ילדים בגיל הרך אלא אף על כלל ילדי המשפחה, במשך כל שנות ילדותם. במצב השכיח, אם אחד מילדי ההורים המתגרשים הוא בגיל הרך (כלומר שגילו אינו מעל 6), ברוב המקרים יקבע בית המשפט שגם ילדיהם הבוגרים יותר בני הזוג  ישהו במשמורת האם, על מנת שלא לגרום לנתק ולהפרדה בין הילדים לבין עצמם. מצב זה עשוי להימשך גם לאחר שכל הילדים יהיו מעל לגיל הרך, וזאת מהטעם שטובתם מחייבת כביכול שלא לשנות את ההסדר שהורגלו בו בתחילה.

השפעה נוספת של חזקת הגיל הרך היא ליבוי החיכוכים, היצרים והמאבקים בין ההורים, שכן כל אחד מהם נדרש להוכיח את התאמתו שלו ואת אי-התאמתו של ההורה האחר לתפקיד המשמורן. מכאן הדרך להגיע למצבים ובעיות קשות של ניכור הורי, חטיפת ילדים ואף אלימות במשפחה – אינה רחוקה, למרבה הצער וכפי שמוכיח הניסיון.

ועדת שניט

במרס 2005 מינתה שרת המשפטים ועדה ציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, בראשות פרופ' דן שניט. הוועדה התבקשה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקת האחריות ההורית ולשיתוף ההורי בתקופת הגירושים ולאחריה. אחת מהמשימות המרכזיות של הוועדה הייתה לגבש המלצות בעניין המשך תחולתה של חזקת הגיל הרך.

הוועדה הדגישה את החשיבות העקרונית והמיוחדת בשמירת קשר בין הילדים לבין שני ההורים, ובלשונה של הוועדה עצמה:

"הקשר של הילד עם כל אחד מהוריו הוא מרכיב משמעותי וחיוני להתפתחותו התקינה. המחקרים […] אשר הוצגו בהרחבה בפני הוועדה, הראו כי התפתחותם של ילדים שהיו להם קשרים עם שני הוריהם תקינה באופן משמעותי יותר מזו של ילדים שהיה להם קשר רק עם הורה אחד […] חשיבות הקשר היא בכך, שהילד נחשף באופן ישיר וקרוב לשתי דמויות של הורים, דבר המשפר את התפתחות אישיותו. נוסף על האמור, הפחתה בתדירות הקשר עשויה לפגוע בקשריו עם כל אחד מהוריו, ולפגיעה זו יש השפעות מזיקות מיידיות וארוכות טווח על הילד […] זכותו העצמית של הילד לקשר עם הוריו היא כאמור זכותו העצמית לקשר אישי, ישיר וסדיר עם שני ההורים […] לפיכך האחריות ההורית היא לאפשר לילד להיות בקשר ממשי עם ההורה האחר, ורק במקרים שבהם קיום קשר של הילד עם ההורה האחר פוגע בטובת הילד, יש מקום לקבוע כי הקשר יהיה בעיקרו עם הורה אחד בלבד […] קיים צורך בעיגון מפורש של זכות הילד לשמירת קשר ישיר עם שני הוריו לאחר הגירושין. הפרידה של ההורים אינה צריכה לגרום לאחד ההורים להיפרד מילדו בשל העדר עיגון חוקי של חובות ההורה שהילד אינו מצוי במשמורתו".

כבר בדו"ח הביניים של הוועדה, היא המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך. הוועדה הוסיפה וקראה לחתור לגיבושה של נוסחה מאוזנת, אשר תיתן אפשרות שווה לשני ההורים לממש את אחריותם ההורית באופן מלא, כדי להבטיח את טובת הילד. במלים אחרות, הוועדה יצאה נגד התפיסה שהייתה מקובלת, לפיה טובת הילד מחייבת הימצאותו במשמורת של אחד ההורים, ועל ההורה השני לוותר באופן מלא או חלקי על המשמורת הפיזית של הילדים ולהסתפק בהסדרי שהות וראייה איתם. התפיסה העקרונית שהוועדה קראה לאמץ ולהתנהל על פיה היא התפיסה שלשני ההורים יש אחריות משותפת לגידול הילד.

המלצת הוועדה הייתה כאמור לבטל את חזקת הגיל הרך, ותחת זאת להגיע להגדרתם של קווים מנחים לקביעת טובת הילד על-ידי בית המשפט ולהשתמש בפרמטר של המטפל העיקרי בילד כנתון מכריע במקרים של שוויון בין המסוגלות ההורית של שני ההורים. ובלשונו של בית המשפט העליון:

"רוב חברי הוועדה המליצו לקבוע בחקיקה כי בהיעדר הסכמה בין הורים בשאלת חלוקת המשמורת הפיזית, בית המשפט יכריע בה על בסיס מגוון שיקולים ובהם: צרכיו ההתפתחותיים של הילד בשים לב לגילו ולמצבו; רצון הילד ככל שניתן לבררו; נכונות ההורים לפעול ביחד ולחוד למימוש אחריותם ההורית והבטחת זכויותיו של הילד; זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו; כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית; והמידה שבה טיפל כל אחד מהם בילד (ערב הגירושין). כל זאת, כאשר שיקול העל שצריך להנחות את בית המשפט הוא טובת הילד". 

המצב המשפטי נכון להיום

למרות הקולות הקוראים לשינוי בחזקת הגיל הרך, נוכח תהליכים חברתיים שונים, לפי החוק המצוי נכון להיום – חלה בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך. לסתירת חזקה זו מסיבות מיוחדות, יש צורך בראיות כבדות משקל. במקום שאין חולק כי לשני ההורים מסוגלות הורית, לא בנקל ימהרו בתי המשפט לשלול את החזקה הסטטוטורית שקיימת לטובת משמורת של האם על ילדיה הקטנים בגיל הרך. .

close
95

היי,

מעוניינים לקבל עדכוני משפט חשובים ומעניינים בקשר לרשויות מקומיות ומיסוי עירוני? הירשמו כאן!

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן